חזון, מצע או אג'נדה נתפסים כקשורים למנהיגים או לפוליטיקה, אך הם כלי חשוב וחיוני לכל מנהל ומנהלת. באחריותו של המנהל[1] להגדיר את תמונת המציאות הרצויה עבור היחידה[2] שלו ובהתאם לכך את הדרך להגיע אליה. דבריו של החתול מהספר "אליס בארץ הפלאות" (שכתב קרול לואיס) ממחישים היטב את הצורך בחזון:
"אמור לי בבקשה, לאן אני צריכה ללכת?" שאלה אליס. "זה תלוי לאן את רוצה להגיע", אמר החתול.
"לא אכפת לי לאן", אמרה אליס. "אם כן, זה לא משנה באיזו דרך את בוחרת", ענה החתול."
חזון ניהולי- מה זה בכלל?
- החזון הוא התמונה העתידית המיטבית של היחידה. תמונה זו מבהירה לארגון, לעובדים, לקהל היעד ולכל בעלי העניין את הסיבה לקיומה של היחידה ומה מניע את פעולותיה.
- החזון הוא חיבור בין דרישות התפקיד הפורמליות, הארגוניות, הסדורות, לבין תפיסת התפקיד בעיניי מנהל היחידה: כיצד הוא רואה את הייעוד של היחידה, ובהתאם לכך את התפקיד שלו ושל הצוות שלו.
- החזון מהווה את המצפן, את ה"אני מאמין", שמכוון את המנהל ואת ביצועי היחידה ומשפיע על ההתנהגות, על המשימות, על קבלת החלטות, על קשרים ועוד.
- בזכות החזון נאמר ש'האדם עושה את התפקיד' ומוביל את היחידה לכיוון שהוא בוחר ובדרך הייחודית לו.
"ישנם מספיק אנשים שמתארים את המצב כפי שהוא, כעת אנו זקוקים לכמה שיתארו את המצב כפי שהוא יכול להיות."
רוברט אורבן- קומיקאי, סאטיריקן וכותב נאומים אמריקאי
חזון ניהולי- לשם מה? [3]
- פרואקטיביות– היום יום הניהולי עמוס מאוד: ממשימה למשימה, מאימייל לאימייל, מפגישה לפגישה, וקל "לזרום" (או "לטבוע") בו. גיבוש החזון מדגיש את התפקיד הפרואקטיבי של המנהל- לנהל ולא להתנהל, ליזום ולא רק להגיב, להוביל לכיוון הרצוי ולא רק להיות מובל על ידי מצבים או אנשים אחרים.
- בהירות– החזון מסייע תחילה למנהל להבהיר ולהגדיר לעצמו את המשמעות, את הכיוון ואת הדרך. החזון מבטא מטרות חשובות ויעדים משותפים בדרכים פשוטות, ברורות ומובנות.
- משמעות– אנשים הפועלים מתוך תחושת משמעות עושים זאת ביתר התלהבות והשקעה. תחושת משמעות מושגת על ידי חיבור לחזון- לתמונת עתיד מיטבית, למטרה גבוהה יותר, לדרך ברורה יותר.
- הנעה– מנהל המציג חזון מעורר השראה בעיניי הסובבים והשראה זו מניעה אותם לפעולה. החזון מדגיש את משמעות ההשקעה בהווה כאמצעי ליצירת עתיד מושך, עמו העובדים יכולים להזדהות.
- מחויבות– החזון מספק עתיד אטרקטיבי לשאוף אליו וציפיות גבוהות, לצד חיזוק האמונה ביכולות של העובדים למקד מאמצים ולהגיע יחד לעתיד הרצוי.
חזון ניהולי- איך עושים את זה?
החזון כולל 3-5 משפטים המתארים את תמונת העתיד של היחידה במיטבה ומתייחסים לשני היבטים: מטרות החשובות למנהל, "מה" ו-"למה/ לשם מה"- מטרת התפקיד שלי ושל היחידה שלי; והדרך להשיג אותן- "איך"- מהם הערכים החשובים לו, מה מנחה את התנהגותו ומה הציפיות שלו מהעובדים שלו. להלן שאלות מנחות לניסוח שני ההיבטים של החזון:
חזון ניהולי- איך משתמשים בו?
החזון הניהולי נועד לשימוש יום יומי: הוא בא לידי ביטוי כמעט בכל משימה או התנהלות של המנהל ושל היחידה. על המנהל לתקשר את החזון הניהולי לעובדים, לממשקים, למנהלים בכירים, ללקוחות ולבעלי עניין. בדרך זו החזון יעורר התלהבות ואופטימיות, יביא להזדהות והשראה וגם ישרה ביטחון ותחושת מסוגלות, בקרב חברי הצוות ואחרים. הנה כמה הצעות לשימוש בחזון בצורה אפקטיבית:
- גיבוש החזון בעזרת הצוות- על המנהל להגיע עם עיקרי החזון שהוא רוצה להוביל, זוהי האחריות הניהולית שלו. לצד זה, חשוב לבקש התייחסות ותרומה של העובדים לחזון ולתת להם להשפיע. ברגע שהעובדים יהיו שותפים לחזון הם ירגישו הזדהות גבוהה יותר והנעה רבה יותר להשגתו.
- להציג את החזון למנהל שלי- המטרה היא לרתום אותו לחזון, להלהיב גם אותו בתמונת העתיד המיטבית.
- שימוש בעיקרי החזון- "מה", "למה", "לשם מה" וה- "איך"- בדיונים שוטפים, בהעברת מסרים, בקבלת החלטות, בפתרון בעיות וקונפליקטים, בתוך הצוות ומחוצה לו.
- בישיבות מרובות משתתפים, לפתוח את המצגת בתיאור החזון של היחידה.
- יש לתרגם את החזון למטרות ברורות, יעדים מדידים ותכנית עבודה סדורה- בדרך זו תוביל אל תמונת העתיד הרצויה.
לסיכום, נדגיש כי מעבר לכל היתרונות הארגוניים שתוארו לעיל, החזון הוא הדרך של כל מנהל ומנהלת להביא את עצמם לידי ביטוי: מה חשוב לי בעבודה? מהי, לדעתי, מטרת העל של היחידה שלי? לאן אני רוצה להוביל את האנשים שלי? איזו אווירה מעוררת בי השראה ואתגר אך גם מעניקה לי תחושות של מסוגלות ושל שייכות? מהי תמונת העתיד ומהי הדרך אשר ילהיבו אותי ויניעו אותי קדימה כל יום מחדש?
"אם תשאלו אותי מה באתי לעשות בעולם הזה, אשיב לכם: אני כאן כדי לחיות את חיי בקול רם."
אמיל זולא (1840– 1902), סופר ופובליציסט צרפתי
[1] השימוש בלשון זכר אך המאמר מיועד למנהלים ולמנהלות כאחד.
[2] הכוונה ליחידה ארגונית- צוות, מחלקה, תחום, אגף וכד'.
[3] מבוסס על המנהיגות המעצבת מתוך מודל 'הטווח המלא של המנהיגות', באס ואבוליו (1989).