האם אתה מנהל? האם את מנהלת? אתם צריכים זום-אאוט zoom-out[1].
אתם פשוט חייבים את זה לעצמכם- בגלל שאתם מנהלים. אין הכוונה שתצאו לחופשה או לאיזושהי התנתקות מהשוטף, או ממה שקורה. אלא דווקא כדי להשיג את היעדים שלכם בעבודה ולהתמקד במה שחשוב באמת. מבלבל?!? בדיוק בשביל זה אתם צריכים זום-אאוט.
מהלך החיים שלנו כל כך עמוס ומלא פרטים: אנחנו מחוברים למחשב, לדואר האלקטרוני, לטלפון הנייד 24/7. אפשר למצוא אותנו בכל מקום ולהתחבר אלינו מכל מכשיר. אנחנו זמינים לכל נושא- עבודה, משפחה, חברים, תחביבים- בכל עת. הטכנולוגיה הנגישה והמתקדמת שינתה את פני עולם העבודה מבחינת ידע ומידע, נגישות וזמינות, גלובליזציה, שיטות עבודה וניהול ועוד.
מהזווית של עולם העבודה, היתרונות למנהלים הם רבים: ידע ומידע נגיש וזמין- בשליפה, בדחיפה ובכל שפה; מעקב מתמשך וזמין אחר עובדים, משימות, עדכונים ושינויים; מודיעין עסקי מהארץ ומהעולם; ביצוע מגוון משימות בו זמנית, יכולת ללמוד ולהתפתח בכל תחום ובכל זמן.
לעומס הזה יש כמובן גם מחירים. אתייחס למספר מחירים ניהוליים:
- "מרוב עצים לא רואים את היער", או מרוב פרטים לא רואים את היעד… עומס פרטים ומידע מסרבל את העבודה ועשוי להסיט אותנו מהמטרות ומהיעדים העומדים בפנינו. במהלך יום עבודה, בין הישיבות שנקבעו מראש, וגם אלו שנקבעו מעכשיו לעכשיו או במסדרון, בין המיילים שאני רואה במחשב במשרד או בטלפון הנייד, בין שיחות טלפון, בין שיחות עם עובדים- עד כמה התקדמתי לעבר המטרות שהציבו לי או שהצבתי לעצמי וליחידה שלי? עד כמה אני מנהל/ת את הזמן שלי לטובת השגת היעדים או בעצם מנוהל/ת על ידי המציאות המציפה והשואבת, יום אחר יום?
- תהליכי קבלת החלטות צריכים להיות מבוססים על הרבה נתונים ומידע ממגוון מקורות וגורמים. מחד, אנחנו עסוקים בבדיקה שקיבלנו את כל המידע הנדרש, אך מאידך- אולי יש בידינו המון מידע שלא כולו רלוונטי או מדוייק ובעצם הוא מטשטש את התמונה ומקשה על קבלת החלטה?
- בלוח הזמנים היום יומי, העמוס, עד כמה אני נותן/ת לעובדים שלי "חכה ולא דגים"? הכי קל ומהיר לתת לעובד את "הדגים", כלומר את התשובות המהירות והזמינות. עד כמה אני מצליח/ה לחשוב על פיתוח וקידום העובדים שלי? על העצמאות שלהם? האם לאחרונה חשבתי על מבנה הצוות? כיווני התפתחות וצמיחה של הצוות שלי?
"מרוב פרשנות לא יודעים מה קרה פה, מרוב דרכים לא רואים מטרה פה" קובי אוז
ההיגיון הכללי האנושי, על פיו אנו פועלים, הוא שכדי להתמקד, כדי לדייק, יש צורך בזום-אין. כלומר, צריך לאסוף הרבה נתונים, להעמיק בפרטים, להבין אותם טוב יותר ואז נוכל להיות מדוייקים. בשורות הבאות שתקראו, נטען בדיוק להיפך- בשביל להיות ממוקדים וברורים, צריך לעשות זום-אאוט.
אשתמש בשני מושגים מעולם התפיסה, המצויים בשימוש של הפסיכולוגיה הקוגניטיבית, של תיאוריית הגשטאלט, של עולם העיצוב והצילום: דמות ורקע. התפיסה (perception) היא תהליך סיווג ופענוח של גירויים המגיעים דרך החושים, במטרה להעניק משמעות לסביבה. כשאנו מתבוננים בגירויים שסביבנו, חלק מהם נתפסים כ-'דמות' ושאר הגירויים נתפסים כ-'רקע'. הדמות היא אותו חלק משדה התפיסה הממקד את תשומת לבו של המסתכל ואז המסתכל מבנה את שדה התפיסה שלו כדי לתפוס את הדמות מבין כל הגירויים הנקלטים על ידי החושים. הדמות היא הדבר המשמעותי במודעות שלנו כעת והרקע- פחות. לדוגמא, כשאנו קוראים עכשיו שורות אלה, המלים בצבע שחור נתפסות כדמות והדף הלבן כרקע; כשאנו מסתכלים על עמית/ה לעבודה שאוכלים איתנו ארוחת צהריים, העמית/ה נתפסים כדמות ושאר הגירויים- עובדים אחרים, המקום בו אנו אוכלים, הריהוט באותו מקום- כרקע. הדמות נתפסת תמיד כבעלת צורה, ואילו הרקע נתפס כפחות ברור. המקום בו תשומת הלב שלכם נמצאת, שם הדמות שלכם.
היכולת לעשות זום-אאוט ולהסתכל על התמונה הגדולה אינה תכונה השייכת רק למצלמות. יכולת זו תאפשר לנו להתרחק ולראות גם את ה'דמות' אבל גם את ה'רקע'; להתבונן במציאות משלל זוויות שונות, לשאול שאלות אחרות ולבחון לעצמנו- האם ה'דמות' בה התמקדתי היא אכן ה'דמות' בה אני רוצה / צריך להתמקד? אולי פספסתי משהו שמופיע ב'רקע'?[2] היכולת לאמץ כמה רגעים של זום-אאוט בסוף היום, או בסוף שבוע עבודה, בהם אנו מתרחקים מהפרטים, תסייע לנו לבחון את התמונה כולה ולשאול את עצמנו:
- מה היו הנושאים בהם עסקתי היום? כיצד הנושאים הללו קשורים למטרות וליעדים שלי ושל היחידה שלי?
- האם יש משהו משמעותי שפספסתי? משהו שאני רואה עכשיו, מתוך התבוננות בתמונה הגדולה?
- האם הנושא שמעסיק אותי כבר כמה ימים הוא באמת זה שבו עליי להשקיע את תשומת הלב האישית והניהולית שלי? אולי יש נושאים נוספים / אחרים שהיה כדאי להשקיע בהם מחשבה ועבודה?
- ומה לגבי העובדים שלי? מה אני רואה לגביהם כשאני עושה זום-אאוט? לגבי המשימות שלהם, היעדים שלהם ושל היחידה, לגביהם ברמה האישית וההתפתחותית.
- מה עוד קורה במרחב הניהולי שלי? איזה גורמים (אנשים, תהליכים) משפיעים ומניעים, ואיזה מעכבים?
מגוון רגשות מתלווים לזום-אאוט: תחושות פחות טובות של פספוס או תסכול על זמן ואנרגיה שהלכו למקומות לא מתאימים או על תהליכים שלא לקחו בחשבון את התמונה הכוללת; וגם תחושות חיוביות של הבנות ותובנות לגבי הסביבה בה אני עובד/ת, תקווה לדברים חדשים ואחרים שאני רואה בתמונה הגדולה ועוד.
אז קחו לכם זמן לזום-אאוט, תתרחקו לרגע או לכמה רגעים, תתבוננו אחרת, מזווית שונה, במטרה לחזור ממוקדים וברורים יותר, מדויקים יותר בעשייה, במחשבה ובניהול, לעצמכם ולסביבה שלכם.
"הגילוי האמיתי איננו במציאת נוף חדש אלא ברכישת מבט חדש." רוברט פרוסט
** אשמח מאוד לתגובות ולהתייחסויות
[2] מוזמנים לתרגל את עצמכם בזום-אאוט ובהבחנה בדמות וגם ברקע בעזרת תעתועי ראייה: לכניסה ותרגול הקליקו כאן.
[1] הגדרות: זום-אאוט Zoom Out – הרחבה (עפ"י האקדמיה ללשון עברית). תנועה המקטינה את האובייקט המוצג ומרחיבה את סביבתו. מייצרת תחושה של התרחקות מהאובייקט. זום-אין Zoom In – הצרה (עפ"י האקדמיה ללשון עברית). תנועה המגדילה את האובייקט המוצג ומייצרת תחושה של התקרבות לאובייקט.
מאוד מעניין