מה אתם עונים לשאלה: "מה חשוב לכם בעבודה?" או, "מה חשוב לכם מהמנהל/ת שלכם?" על בסיס הניסיון שלי בסדנאות לעובדים ולמנהלים, אני מניחה שבקשה 'להחזיק את התקווה' היא לא אחת מהתשובות. אבל בימים אלה בהם כולנו נעים בין ייאוש לתקווה, נראה שמנהלים צריכים להחזיק (ולחזק) את התקווה עבור עצמם וגם עבור העובדים שלהם.
תקווה היא ציפייה להתרחשות דבר טוב, אמונה שדבר חיובי יקרה בעתיד טוב יותר מההווה. שורש המילה העברית, קו"ה, מקביל למילה הערבית קַוִיַ, להיות חזק, ויש המקשרים תקווה עם המילה 'קו', כמחברת בין העבר לעתיד, דרך ההווה.
הפסיכולוג צ'רלס סניידר (Snyder, C.R. 2002), מחלוצי הפסיכולוגיה החיובית, חקר את התהליכים הקוגניטיביים המעורבים בתקווה. תיאוריית התקווה שפיתח מתארת שלושה מרכיבים של חשיבה מלאת תקווה Hopeful Thinking.
- goals – זיהוי וסימון מטרות משמעותיות, לטווח קצר או ארוך.
- pathways – תכנון נתיבים ותוכניות להשגת המטרות, כולל תכנון להתמודדות עם חסמים וקשיים.
- agency – גיוס אנרגיה אישית, כלומר האמונה של האדם ביכולתו להשיג את מטרותיו.
במחקריו נמצא כי ילדים, מתבגרים ומבוגרים עם רמת תקווה גבוהה מוכנים להשקיע מאמצים בהשגת המטרות שלהם ולא נרתעים מקשיים אלא רואים אותם כאתגרים. עוד נמצא כי תקווה מסייעת בהישגים אקדמיים, בקריירה, בחיזוק הבריאות הפיזית והנפשית ועוד. סניידר קבע שהתקווה היא מיומנות קוגניטיבית מורכבת שניתן ללמוד אותה וכינה אותה "המנוע של החיים".
התקווה היא זו הגורמת שהאדם הקופץ מאונייה טובעת יחתור בזרועותיו בלב ים, למרות שאין יבשה נראית בשום צד.
אובידיוס, משורר רומי
כך שתקווה היא לא רק רגש (כמו שאני חשבתי), אלא היא מתייחסת למנעד השלם של החוויה האנושית: רגשות, מחשבות והתנהגויות. חשוב (ואפשר) לתרגל אותה ולחזק אותה כדי להתמודד עם אתגרי החיים בכלל ובתקופות משבר בפרט. התקווה היא אחד ממרכיבי החוסן האישי שלנו.
איך מחזיקים תקווה? איך מתרגלים תקווה?
"לתרגל תקווה?!? את עושה ממני צחוק. אני חסרת תקווה, כולם סביבי בבאסה ואת מצפה שאני אחייך ואדבר על עתיד טוב יותר, איך זה אפשרי?" (מתוך שיחה עם מנהלת)
השלב הראשון הוא מודעות ותפיסת אחריות: כמנהלים אתם משפיעים על הסביבה שלכם, אתם אחראים לאווירה בצוות שלכם, למוטיבציה של חברי הצוות. אם אתם חשים ייאוש, רואים אותו על הפנים שלכם והוא עלול 'להדביק' את מי שסביבכם, ולהיפך – אם תשדרו תקווה, אולי תצליחו 'להדביק' בתקווה גם את האחרים. תקווה לזיהוי מטרות, לתכנון נתיבים להשגתן ולאמונה ביכולת לעשות זאת, גם עכשיו.
השלב השני הוא להיפרד מהציניות ולהישאר אותנטיים. תקווה 'בכאילו' לא עובדת… זה המקום להסביר שתקווה אינה אופטימיות. אופטימיות היא ציפייה עקרונית, קבועה, שהעתיד יהיה טוב. תקווה, לעומת זאת, היא מצב נפשי מסוים שבו מצפים או מאמינים שמשהו טוב, חיובי, יקרה בעתיד הודות לפעולה מסוימת שתינקט.
האופטימיות היא מידה פסיבית, ואילו התקווה – אקטיבית. כדי להיות אופטימי אין צורך באומץ לב אלא בתמימות מסוימת.
כדי לקיים את התקווה דרוש אומץ לב. הרב זקס
תקווה גם אינה 'משחק סכום אפס' – אפשר לחוש חרדה ופחד ולצידם גם תקווה. להחזיק תקווה זו פעולה מתמשכת, המלווה את הרגשות הפחות נעימים, כמו כאב וחשש, ומתפתחת במקביל אליהם. היכולת להחזיק תקווה ולטפח אותה כרוכה בידיעה שהרגשות השליליים קיימים ולא ייעלמו מהמציאות בה אנו פועלים.
השלב השלישי הוא האומץ לפעול. הנה חמש דרכים שנמצאו כמגבירות תקווה ובצידן הצעות ליישום במסגרת העבודה.
- תמיכה חברתית – גיבוש צוות, חיזוק תחושת השייכות של העובדים והמחוברות לארגון. מסגרת קבועה ויציבה של ישיבות צוות מעניקה ביטחון. כדאי לשלב בישיבה היבטים מקצועיים ומעשיים, שמחזקים תחושת משמעות וערך (ראו בהמשך), וגם היבטים של העמקת הכרות ובניית אמון שעוזרים לחברי הצוות להוות מעין קבוצת תמיכה זה עבור זה.
תמיכה חברתית באה לידי ביטוי גם בנראות, פשוט לראות את העובדים שלכם: לשאול מה נשמע ולהקשיב בסבלנות לתשובה, לתת מענה לצרכים
אישיים במידת האפשר ובעיקר להחזיק ביחד איתם את המתח שכולנו חווים בימים אלה.
- היסטוריה של הצלחות – להזכיר הצלחות אישיות וצוותיות בעבר ולהמשיך לסמן ולציין עשייה משמעותית, הצלחה עסקית, תרומה חברתית ועוד. הכרה והוקרה מחזקות את תחושת המסוגלות האישית והצוותית ואת הביטחון להתמודד עם העתיד.
- תחושת משמעות וערך – כשאנחנו מרגישים ומאמינים שאנו פועלים למען מטרה חיובית שיש בה ערך לאחרים או לסביבה, זה מגייס בנו תקווה. בתור מנהלי הצוות, חשוב שתזכירו מידיי פעם את החזון של הצוות ושל הארגון, מה אתם עושים, למה זה חשוב ללקוחות שלכם, מה הערך של התוצרים שלכם וכו'. גם שיח משותף על הערכים המקצועיים של התפקיד או המקצוע שלכם מזכיר את ה'למה', הרציונל בעשייה, מחזק את תחושת המסוגלות והערך ומעניק תקווה להמשך עשייה אפקטיבית.
- הומור – מחקרים הראו כי מספיק לצפות בסרטון קומי כדי ליצור עלייה משמעותית בתקווה. אל תימנעו מלצחוק! צחוק ספונטני, טבעי והומור אנושי חם מזכירים לנו את הטוב האפשרי. אל תיבהלו מדמעות של עצב (שלכם או של חברי הצוות) שצפות ועולות לצד דמעות של צחוק, זה חלק מהחיים ואחד הביטויים של 'להחזיק את התקווה'.
- כל מקור יכול לעורר תקווה – החל מקרן שמש בחלון, מילה טובה או ברכה לפתוח איתם את היום. כל מה שמעורר בכם תקווה יכול לעורר תקווה גם אצל אחרים, בתיווך המתאים.
דוגמאות מהשטח:
- עובדים בארגון גדול סיפרו על 15 דקות של מוזיקה 'מחזקת תקווה', שכל העובדים יכולים לבחור, שמושמעת במסדרונות הארגון בשעות הבוקר לפני שמתחילים להגיע הלקוחות.
- מנהלות צוותים קיימו ישיבות צוות בהן הציגו את חזון היחידה וקיימו דיון פתוח לגביו, סיפרו שהופתעו לגלות עד כמה זה לא היה טריוויאלי, אלא דווקא משמעותי ומעצים עבור הצוות.
- חברות צוות ניהולי שאני עובדת איתו, הזכירו למנהלת הבכירה שלהן כמה שמחה היתה באגף כשהיא חילקה באופן אישי לכל העובדים קרטיבים. בצירוף חיוך ומילה טובה מהמנהלת, מחווה זו חיזקה את התקווה.
כשאני טובעת
אין לי צורך שתתארו לי את המים,
לא את צבען, לא את עומקם,
הרי אני חשה אותם עד צווארי.
יש לי רק בקשה
אל תחדלו לרגע מלתאר לי
איך נראית
היבשה.
בתמונה: מיצג "התקווה" בכיכר החטופים בתל אביב, ביוזמתו של לואיס הר מקיבוץ אורים, שחולץ בפברואר 2024 לאחר 129 יום בשבי חמאס בעזה. עיצוב, תכנון ובנייה על ידי עמותת "רמת השניים", בהשתתפות מתנדבים רבים ובתרומה מיוחדת של חברת fiverr וחברת פלרז הנדסה.
מאמר מעורר תקווה בעצם יצירתו ופרסומו.
הארת עיני באבחנות כמו ההבדל בין אופטימיזם לתקווה. מושגים שכולנו עסוקים בהם בתקופה המאתגרת שנחתה עלינו.
חמש ההצעות להגברת תקווה מתאימות גם למסגרת משפחתית – אמצעים פשוטים לעשיית טוב. תודה, יעל בן ברוך
זהר ממש מקסים,
אמנם נפגשות אחהצ אבל אאחל לך גם כאן שתמשיכי להיות מלאת תקווה אבל גם שמשאלותיך יתגשמו באמת גם באישי וגם בלאומי. שנוכל להרגיש בעלות ערך ולצחוק (הומור) בלב שלם
בהערכה רבה
שנה טובה
גלי
מאמר מקסים חשוב רלוונטי ובדיוק בזמן! תודה!