מימוש עצמי הוא מושג חדש יחסית, שנולד בתקופת המהפכה התעשייתית, בסוף המאה ה- 19 ותחילת המאה ה- 20. בתקופה זו בני אדם עברו מהכפר אל העיר, ובמקביל עזבו את המשפחה המורחבת, את הדת ואת המסורת. לאט לאט נוצרה האפשרות לבחור מקצוע, לימודים ומקום לימודים, בן/ת זוג. התהליכים החברתיים והפסיכולוגיים הללו קרו במקביל לתהליכים מדיניים ופוליטיים כמו נפילת האימפריות והמשטרים האוטוקרטיים והתפתחותן של שיטות משטר אחרות שהיו תלויות פחות במעמד של האדם וייחוסו המשפחתי ויותר ויותר בבחירה חופשית ועצמאית.
כששאלתי אנשים סביבי, מה זה בשבילם מימוש עצמי, לא כולם ידעו להשיב, אחרים השיבו את התשובות הבאות:
- אחת סיפרה שהיא מרגישה מימוש עצמי בדרך הביתה מיום עבודה קשה כשהיא חושבת על כמה משמעותי הפרויקט שהיא מנהלת ללקוחות החברה
- אחר אמר לי שבכל פעם שהוא מצליח ליצור (הוא אומן) הוא מרגיש שהוא מממש את עצמו
- אחרת תיארה איך בכל ערב, כשהיא נותנת (ומקבלת) נשיקת לילה טוב מהילדים שלה, היא מרגישה שהיא מממשת את עצמה
- אחר סיפר שרק אחרי שיצא לפנסיה והתחיל לעסוק בתחביב שאהב כילד – הוא מרגיש מימוש עצמי
- עוד מישהי עומדת להתחתן ומרגישה שזכתה בפיס…
- אחרת אמרה לי בביטחון מלא, שעד שלא אהיה סבתא ויהיו לי נכדים, לא אחווה מימוש עצמי
הפסיכולוג קרל רוג'רס, הגדיר מימוש עצמי כנטייה מורשת של האדם לפתח את כל כשריו במטרה להיות העצמי הטוב ביותר (בהשוואה לעצמו ולא לאחרים). לפי רוג'רס, מימוש עצמי הוא המניע האנושי העיקרי, בתוכו כלולים גם המניעים ה"קטנים": רעב, צמא, הצורך בהערכה עצמית, קבלה וכו'. לטענתו, איש אינו מגיע למימוש עצמי מלא, שכן תמיד יש עוד ועוד כישורים שיש מקום לשפרם ולהרחיבם.
הפסיכולוג אברהם מאסלו הציב את המימוש העצמי בראש פירמידת הצרכים, כצורך של גדילה אנושית. הוא מגדיר מימוש עצמי כיכולתו של אדם להביא לכלל מימוש את כישוריו הייחודיים ולבטא את הפוטנציאל האישי הטמון בו.
הפסיכיאטר ויקטור פרנקל דיבר על מימוש עצמי דרך מושג המשמעות: "משמעות היא תופעה נגזרת שמתממשת כשאנחנו חורגים מעבר לעצמנו, כשאנו שוכחים את עצמנו תוך השקעת מרצנו במישהו (או משהו) מחוץ לעצמנו." הגדרה זו מבוססת על חוויותיו האישיות של פרנקל במחנות ריכוז בזמן מלחמת העולם השנייה.
"מי שיש לו 'איזה למה' שלמענו יחיה יוכל לשאת כמעט כל 'איך'." פרידריך ניטשה (מדגיש את המטרתיות)
הפסיכולוג אלפרד אדלר מתייחס למימוש עצמי כהשגת תחושת שייכות. על פי אדלר, אנחנו יצורים חברתיים ויש לנו צורך קיומי להשיג תחושת שייכות, שמעניקה לנו תחושת משמעות וערך. לפי אדלר אנו פועלים כל חיינו להשיג תחושת שייכות – בכל מעגלי החיים. תחושת השייכות היא סובייקטיבית – יתכן שאהיה שייכת למקום או לקבוצה, אך לא ארגיש שייכת אליהם.
אעזר בהמשגה של אדלר לגבי שלושת משימות החיים של בני האדם ואדגים דרכן מימוש עצמי. נתחיל עם מימוש עצמי במשימת העבודה. על פי אדלר זוהי משימת החיים המרכזית שלנו והחיונית ביותר לקיום שלנו כבני אדם. אכן, משימת העבודה הינה משימה מחייבת, הישרדותית: אנו עובדים כדי שנוכל לספק לעצמנו ולבני משפחתנו אוכל וביגוד, מגורים, שירותי בריאות וצרכים בסיסיים נוספים – בהווה ובעתיד.
לצד זה, רובנו בוחרים את המקצוע שלנו ואת מקום העבודה שלנו. העבודה מספקת לנו צרכים מגוונים ומאפשרת לנו להביא לידי ביטוי את היכולות, הכישורים, המיומנויות והידע שלנו – וגם להמשיך ולפתח אותם, לצבור ניסיון וביטחון. איך מרגיש מימוש עצמי בעבודה? תחושת מסוגלות ויכולת, תחושת תרומה ומועילות, תחושת משמעות וערך וגם מקום לרכוש חברים ולהרגיש תחושת שייכות. במסגרת העבודה אנחנו זוכים גם להכרה, הוקרה והערכה מהסביבה, שבאים לידי ביטוי במילים, תעודות, פרסים וסמלי סטטוס שונים. חשוב לציין שלפי אדלר, עבודה מוגדרת "כל עיסוק המביא תועלת לזולת או לקהילה, בתנאי שבעיסוק יש מחויבות, קביעות ואחריות." כלומר גם התנדבות או תרומה לקהילה, טיפול בילדים או נכדים, לימודים או תחביב משמעותי, נחשבים חלק ממשימת העבודה ויכולים להוות ערוצים למימוש עצמי.
"אחרי שעשינו את מה שחלמנו, עכשיו התור לאהבה. אחרי שניסינו והחכמנו, עכשיו התור לאהבה." עוזי חיטמן
משימת חיים נוספת לפי אדלר היא 'משימת האהבה'. אדלר ראה באהבה ובהתגשמותה בנישואין כצורכת מסירות אינטימית לבן/ת זוג, שבאה לידי ביטוי במשיכה גופנית, ברֵעות ובהחלטה ללדת ילדים. עוזי חיטמן היטיב לנסח את תחושת המימוש העצמי באהבה (או את העדרו): "איתך אני כל העולם ואיתך אני כל היקום. בלעדייך אני חצי בן אדם, בלעדייך אני בעצם כלום."
באהבה זוגית אנחנו מקבלים יחס אישי, מרגישים שרואים אותנו ונותנים מענה לצרכים שלנו. אנו מרגישים קבלה והכלה, שמקבלים אותנו כמו שאנחנו, עם החוזקות והחולשות שהן חלק מאיתנו. כשאנחנו מאוהבים ואוהבים אנחנו חווים את האהבה בגוף (פיזית), ברגשות ובמחשבות – ממש בכל רמ"ח איברנו.
לתחושת מימוש עצמי בהורות ישנם כמה ביטויים: היכולת ליצור חיים, המשכיות השושלת המשפחתית, לגדל ילדים ולראותם מתפתחים, לחנך אותם לערכים ולתת להם כלים להתמודדות, לממש את הפוטנציאל הייחודי של כל אחד ואחת מהם לצד שייכות והסתגלות לחברה. במכון אדלר מתייחסים להורות כתפקיד חיינו.
"יש לנו שתי תקופות חיים. התקופה השנייה מתחילה כשאתה מבין שאתה חי רק פעם אחת." מריו דה אנדרדה
מימוש עצמי בכל גיל – הייתכן?!?
עם ההתבגרות וההזדקנות, כולנו חווים שינויים בתחומים רבים – בריאותי, כלכלי, חברתי, משפחתי, זוגי ועוד – ולא כולם לטובה. יחד עם זאת, מימוש עצמי הוא אפשרי! הנה עקרונות למימוש עצמי בכל גיל:
- לכבד את עצמי ואת הבחירות שלי – חשוב לזכור שאנחנו מי שאנחנו בזכות הבחירות שעשינו בחיינו. אם נדע לקבל את בחירותינו, לדעת שההחלטות שעשינו היו הטובות ביותר שיכולנו לקבל באותה עת, זה יאפשר לנו להסתכל קדימה אל העתיד ולא 'להיתקע' בעבר.
- תחושת משמעות וערך – שיבטה טויו המשוררת היפנית החלה לכתוב שירה בגיל 92. היא מתארת כיצד השירה נתנה לה טעם לחיים. מצאו לכם עשייה שתיתן לכם 'טעם לחיים'.
- צמיחה, למידה והתפתחות – מחקרים עדכניים הפריכו השערות עבר והוכיחו שהמוח שלנו מתפתח ומתרחב, גם בגיל המבוגר. אל תוותרו לעצמכם: המשיכו ללמוד ולהעשיר את עצמכם בכל תחום שתבחרו. הלמידה בגיל המבוגר אולי איטית יותר, אך גם מעמיקה ויסודית ובעיקר – אפקטיבית ומעניקה תחושת סיפוק והנאה.
- אוטונומיה ובחירה – אדם מבוגר שפרש מעבודתו כדוור ומחליט לממש חלום ישן וללמוד בלט. זו הדמות הראשית בסדרה הקוריאנית המצויינת "כמו פרפר" (משודרת בנטפליקס). הוא עובר משוכות רבות בדרך מבחינה אישית, זוגית, משפחתית, בריאותית ומצליח – בדרכו שלו (ובלי ספוילרים) – לממש את עצמו. מצאו לכם את המרחב (גם אם הוא מצטמצם עם הגיל) שבו אתם יכולים להחליט על עצמכם ולבחור את הבחירות שמספקות אתכם.
- תרומה ומועילות – כשם שהשורש נ.ת.נ. הוא דו-כיווני, כך גם התרומה והמועילות לאחרים תורמת (הרבה יותר) למי שתורם או מגיש עזרה. אין כמו מימוש עצמי דרך עשייה למען אחרים!
- להציב מטרות (ריאליות) ולהשקיע בהשגתן – חנה היתה המטפלת שלי בילדותי. לאחרונה קראתי במקומון העירוני שהיא זכתה במדליית זהב בתחרות שחייה. בראיון עימה חנה נותנת השראה לכולנו: "בכל גיל אפשר להגיע להישגים. כל אחד יכול. שם המשחק הוא התמדה."
"…כי אתה לא חצי בן אדם – אתה שלם ומושלם. נולדת כדי לחיות את החיים ולא לחיות חצי חיים." ג'ובראן חליל ג'ובראן
ברוח דבריו של ג'ובראן, מאחלת לכולנו להמשיך לשאוף להיות הגרסה הכי טובה של עצמנו – בכל גיל!
מאמר מצוין ומעורר השראה. תודה!