התכנית המרגשת 80 וארבע, בתאגיד השידור הישראלי כאן 11, מזכירה לכולנו מה באמת חשוב בחיים- יחסים בין בני אדם: קשר אנושי, מגע, תחושה של שייכות. בני 4 או בני 80 – ובעצם כולנו בכל גיל – כולנו מחפשים, שואפים, כמהים להרגיש שייכים– למשהו, למישהו. כולנו רוצים להיות בעלי ערך, חשובים לאחרים, משמעותיים.
התכנית מצליחה להדגים בצורה ממשית ואנושית את המאפיינים של הזיקנה: בעיות הבריאות שמקשות על ביצוע פעולות בסיסיות כמו הליכה, ישיבה ויציבות; בעיות שמיעה שמקשות על תקשורת; קשרי המשפחה המרוחקים והבדידות היום יומית; הקושי ביצירת קשרים בינאישיים חדשים. בנוסף, מוצגים הרגשות השונים שמרגישים הזקנים- כאב, צער, חרטה, בלבול, וגם שמחה, הנאה ואושר. כל אלו מתעצמים מול עינינו לצד ההסברים האקדמיים ולצד המפגש עם בני הארבע המהווה גורם מאיץ לתהליכים, יחסים ורגשות.
אני צופה בתכנית מרוגשת, צוחקת ודומעת לפרקים, נזכרת בסבים ובסבתות האהובים שלי. בקיצור, הפורמט עובד. רק מה, כבר מהפרק הראשון, התחיל להתעורר בי איזה חשש. אני מרגישה אותו מתגבר מפרק לפרק עד שהבנתי. הבנתי שאני חוששת מהפרק האחרון. אני חוששת ממה שיקרה לזקנים. הילדים, הם ימשיכו בגן, עם הגנן המקסים, בשגרת מפגשי הגן. אולי הם יתגעגעו קצת לזקנים, אפילו יבואו לבקר איזה פעם פעמיים. אבל מה עם הזקנים?!? הזקנים יחזרו לשגרה הכואבת (כך בדימיון שלי): יחזרו לקשיי היום יום, יחזרו לאכול לבד, לשכוח לקחת כדורים, להתגעגע לקשר, למפגשים המשותפים.
ואולי, אולי אפשר עוד לעשות משהו כבר עכשיו. מה שחסר ב"גן ותיקים" הוא קבוצות לפי גיל- כפי שיש קבוצה לילדי הגן, צריכה להיות קבוצה לבני ה- 80+. קבוצת ילדי הגן, בני הארבע, ממשיכים להיפגש, לשוחח וללמוד במסגרת הגן הרגיל שלהם. בני הארבע מעבדים יחד את החוויות המשותפות שלהם בליווי מקצועי של הגנן. יש מקום וערך לקיים מפגשים קבוצתיים גם לקבוצת הזקנים, בינם לבין עצמם!
במסגרת המפגשים הללו הם יוכלו לדבר על התחושות והרגשות שעולים במסגרת המפגש עם הילדים, אחד עם השני- ולא מול המצלמה. מעבר לכך- הם יוכלו להעמיק את ההכרות הבינאישית, לזהות תחומי עניין דומים, אפילו לתאם ארוחת צהריים משותפת. ניצנים ראשונים לחיבור ביניהם נראו כבר בפרק 4, בו נפגשו שניים מקבוצת הזקנים להחלפת בולים. קבוצת הזקנים יכולה וצריכה להתגבש ולהתקיים לצד קבוצת הילדים ורצוי שגם לקבוצה זו, כמו לקבוצת הילדים, יהיה ליווי מקצועי. יש כאן הזדמנות נפלאה לחיבור בינאישי, להתבוננות אישית וקבוצתית, לשיח משותף על הזדמנויות וחששות בהווה ובעתיד. קבוצה כזו תמשיך גם כשהתכנית תיגמר. קבוצה כזו היא משמעותית ובעלת ערך לזקנים גם בלי קשר לתכנית "80 וארבע" ולמפגש עם הילדים. אם זה יקרה, אז הריאליטי באמת ישפיע וישנה את המציאות.