אירועי השבעה באוקטובר וחצי השנה האחרונה החזירו אותי לפסוק "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" בראשית ח, כא. היצר הרע בהקשר זה מתייחס לתאוות ולדחפים הקיימים אצל בני האדם, אשר עלולים לגרום להם לפעול באופן מזיק שיגרום רע להם ולזולתם. על פי המסורת היהודית בתוך כל אדם שוכנים שני יצרים: היצר הטוב והיצר הרע, וכפי שנאמר במשנה במסכת אבות, ד: "איזהו גיבור הכובש את יצרו".
ניתן לומר שגם פרויד, אבי הפסיכואנליזה, התייחס ל'יצר הרע' דרך חלקי הנפש במבנה האישיות שהציג. ה'איד', האני המולד, מונחה על ידי דחפים של תוקפנות ושל מין (או ליבידו, שהוא הדחף המיני הכולל של האדם המייצג את יצר החיים), שמונעים על ידי עיקרון העונג, הוא הרצון להפיק הנאה; ה'סופר אגו' הוא ה'אני העליון' או 'האני האידיאלי', מבנה אישיות נוקשה שאחראי על ערכיות ומצפון האדם; ה'אגו', הוא מבנה האישיות שאנו חווים בפועל והוא מתנהל על פי עיקרון המציאות, כלומר מתווך ומאזן בין כל הלחצים: בין דחפי התוקפנות והמין, לבין הנורמות, הערכים והמצפון.
יצר הרע אינו שמור רק לאויבים שלנו. מדובר באוסף של תכונות אנושיות המשפיעות על היחסים שבין אדם לחברו. ובעצם, אני פוגשת את ה'יצר' הזה בעבודה עם א.נשים וארגונים כל יום (גם לפני השבעה באוקטובר): קונפליקטים, רכילות, תחרות מוגזמת, מסרים של "הם" ו- "אנחנו" ועוד. ניתן להוסיף את הרשתות החברתיות שמעודדות קוטביות והרחקה, מעניקות בולטות לידיעות שוליות וקיצוניות ותורמות לחוסר אמון בין א.נשים וקבוצות. הנה כמה דוגמאות שפגשתי לאחרונה בארגונים (טשטשתי פרטים מזהים על הא.נשים והארגון):
-
- "לא יצא כלום מהמפגשים המשותפים שלנו, בעבר היא התנהגה כלפיי בתוקפנות ואני לא סומכת עליה גם היום, כששתינו חברות הנהלה." (במסגרת פיתוח צוות הנהלה)
- "הבעיה אצלנו היא כשיש טעות או כשמתגלה בעיה. מיד היא הופכת להיות הבעיה שלך (לא שלנו), ואתה אוטומטית הופך להיות אשם וכולם מדברים על זה בקבוצות הווטסאפ, במיילים ובישיבות. זה ממש מרגיש כמו שיימינג בכיכר העיר." (במסגרת פיתוח צוות הנהלה)
- "הגיעו אליי שמועות שמנהל החטיבה המקבילה מדבר עליי מאחורי הגב ומספר שאני לא מקצועית, שהאגו מניע אותי ושהעובדים שלי לא משתפים פעולה. החלטתי פשוט לא לענות לו לטלפונים." (עבודת ממשקים בין שתי מחלקות)
- "הם התחייבו לבצע את התפקיד הזה כחלק מהשותפות, ובפועל – הם מתנערים ממנו, ממש מתחמקים ממנו,. כל חברי הצוות שלי עצבנים מהמצב הזה. בשורה התחתונה – כולנו יוצאים רע: בגלל שהם לא עושים את התפקיד שלהם גם אנחנו לא יכולים להתקדם וכך כל הפרויקט תקוע. במקום סינרגיה ושותפות, אני מרגיש חוסר אחריות." (שותפות רב מגזרית)
בשירה "הילד הרע", בחרה לאה גולדברג פתרון מקל: "איך אסביר להם שזה לא אני? זה הילד הרע, שניכנס לי בפנים –תמיד הוא ניכנס בי בלי שום אזהרה, הילד הרע." במציאות (בעבודה ובחיים), אנחנו צריכים למצוא את הדרך לפעול יחד, לשתף פעולה, לתת אמון, לייחס כוונות טובות – כל זאת, כדי לקדם את המטרות האישיות והארגוניות כאחד. אז מה עושים?
בתהליכי שינוי בארגונים, פיתוח צוותי הנהלה, חיזוק ממשקי עבודה, בניית שותפויות וגיבוש קבוצות עבודה, עובדים קשה כדי לזהות ולחזק את ה'יצר הטוב', תוך מודעות ל'יצר הרע' שקיים בכל אחד ואחת מאיתנו וביחסים בינאישיים בכלל. הנה תזכורת לכמה נושאים שכדאי לחזק בעבודה משותפת:
העמקת הכרות – שיתוף בחוויות עבר או צבירת חוויות טובות משותפות, הכרת צדדים נוספים של האדם. כדאי להשתמש בהתנסויות אינטראקטיביות, שמערבות מגע ו/או העלאת אדרנלין ו/או הומור וצחוק, ומקרבות בין א.נשים גם בדרך פיזיולוגית.
בניית אמון – האמון הוא הבסיס ליחסים בינאישיים מתמשכים. כמו שנהוג לומר 'לוקח שנים לבנות אמון, ודקה אחת להרוס אותו'… מוזמנים להכיר את מרכיבי האמון על פי ד"ר ברנה בראון בסרטון קצר: האנטומיה של האמון, או בעיבוד של מכון אבני ראשה.
גיבוש מטרה משותפת – ברגע שיש מטרה שחשובה לכולנו, אנחנו מאוחדים כדי להשיג אותה ומתרכזים בהסכמות ולא באזורי השונות. המטרה יכולה להיות האחריות המשותפת שלנו ללקוחות הארגון או מטרה חברתית שגדולה מכולנו. ראו כלי גיבוש הסכמות – בניית מצע משותף בתהליכי שותפות, מבית שיתופים.
הגדרת כללים ומנגנונים – הגדרת כללים לשיח מכבד שיעניקו ביטחון פסיכולוגי ויאפשרו פתיחות והקשבה, לצד חשיבה ביקורתית ויצירתיות. בנוסף, עיצוב מנגנונים משותפים לתקשורת, תהליכי עבודה וקבלת החלטות.
לפגן לייחודיות לצד ההשתייכות – בצד ההזמנה לשיתוף פעולה, כדאי לתת מקום לתרומה הייחודיות האישית / מקצועית / ארגונית של כל חבר צוות או שותף. התחושה ש'רואים אותי' ויש לי מקום תורמת לתחושת שייכות ולמחוברות לצוות / קבוצה / שותפות.
למרות ש'יצר הרע' נוכח בחיינו עכשיו ביתר שאת, אני בוחרת להאמין ב'יצר הטוב'. אני מאמינה שא.נשים רוצים להשתייך לסביבת הא.נשים בה הם נמצאים, שהם פועלים כדי לתרום, להשפיע ו'להיות חלק' במגוון דרכים ייחודיות ויצירתיות. כדברי שאול טשרניחובסקי (באחד השירים שאמא שלי הכי אוהבת): "כי באדם אאמין, כי עודני מאמין בך… כי עוד אאמין גם באדם, גם ברוחו, רוח עז…".