"יש לי ממשק עבודה קרוב עם קולגה בעבודה. בזמן האחרון אני מרגישה חוסר הוגנות: אני שולחת לה את כל הדו"חות שהיא צריכה ממני במועד שהיא ביקשה ובאיכות גבוהה והיא לא מתנהגת אותו דבר. זהו, אני חייבת לשים לה גבול!"
איך מציבים גבולות ביחסים בין אישיים – בעבודה ובחיים בכלל? איך שומרים על האיזון בין הרצון לתת, לסייע ולהיות משמעותיים מחד, והצורך לשמור על עצמנו, על זמננו ועל משאבינו הרגשיים מאידך? מאיפה להתחיל ואיך כדאי לפעול?
גם כשהמטרה שלנו היא להציב גבול לאחרים, עלינו להתחיל מהצבת גבול לעצמנו. עלינו להיות שלמים עם עצמנו בהצבת הגבול לפני שנפנה להציב אותו לאחרים. כשאנו שוקלים להציב גבול לעצמנו, כדאי לשאול:
- אילו מחירים אשלם אם לא אציב את הגבול?
- בין היתרונות והמחירים – מה יותר משמעותי עבורי?
- מהו הערך העומד מאחורי הצבת הגבול?
- האם אני מבין/ה את הרציונל והנחיצות של הגבול?
- האם אני מוכן/ה להתמודד עם דחיית סיפוקים?
- האם אני מוכן/ה להתמודד עם התנגדות מצד אחרים?
- האם אני נכון/ה להציב גבול ולשמור עליו לאורך זמן?
"המנהל שלי החליט על שיטת עבודה חדשה: הוא תיאם לנו 2 פגישות עבודה בכל שבוע וביקש שארכז את כל הנושאים והשאלות שלי לפגישות האלה. לדעתו זה יאפשר לי להיות יותר מסודר והוא יהיה יותר פנוי לעבודה שלו. אותי זה מעצבן. מרגיש לי שהוא לא קשוב לי, 'מנפנף' אותי."
רגע לפני שנתייחס להצבת גבול לאחרים, ניזכר איך זה מרגיש כשמציבים לנו גבול. גם במצבים בהם אנחנו מבינים את הרציונל להצבת הגבול, פעמים רבות החוויה שלנו היא של דחייה ואפילו של זלזול. הפרשנות שלנו את הצבת הגבול והרגשות שמתלווים אליה, לעיתים מניעים אותנו להתנגד להצבת הגבול, להתווכח עם הצד השני ויכולים אפילו להשפיע על טיב היחסים בין הצדדים. אלו בדיוק הדברים שאנו חוששים מהם בבואנו להציב גבול לאחרים.
4 שלבים בהצבת גבולות לאחרים – איך בכל זאת מציבים גבולות ביחסים בין-אישיים באופן מודע ואפקטיבי?
הצבת גבול היא בחירה מודעת שתלויה באירוע עצמו, במצב שלנו ושל הצד השני, בתפקיד של כל אחד מאיתנו, במטרות ובערכים שלנו. בגלל זה שיקול הדעת בהצבת גבול משתנה ואינו קבוע וגבולות בין-אישיים הם גמישים, משתנים וסובייקטיביים.
הצבת גבול לאחרים – עקרונות לפעולה אפקטיבית:
- מסר ברור וחד משמעי – להימנע מעמימות שעלולה לגרום לאי-הבנות.
- הימנעות מהאשמת האחר – לדבר ב"שפת אני", מהמקום האישי, להתמקד בצרכים שלי ("אני צריך/ה", "לי חשוב") בשונה מהאשמה של האחר ("אתה תמיד…" או "בגללך…").
- כבוד לצד השני גם כשאני מציבה גבול – חשוב לא להציב גבול מתוך כעס או בלהט הרגע. שיקול דעת ורוגע יסייעו להעניק כבוד לצד השני, לעצמי ולגבול שהצבנו.
- טון אסרטיבי – לא תוקפני מחד ולא מתנצל מאידך. להסביר את הסיבות ואת הגבול בצורה ברורה וחד משמעית.
- חזרתיות – לעיתים יש צורך לחזור על הגבול או על הסיבה להצבתו מספר פעמים עד שהוא מובן על ידי האחר.
- עקביות – גבולות שמשתנים תדיר מאבדים ממשמעותם.
חשוב לזכור שהצבת גבול אינה עונש אלא דרך לשמור על העצמי ועל מערכת היחסים לאורך זמן.
"האומץ להציב גבולות משמעותו להעז לאהוב את עצמנו אפילו תוך לקיחת הסיכון של אכזבת האחרים". ברנה בראון, חוקרת, סופרת ומרצה
לסיכום: הצבת גבולות אינה נוגדת את הערכים של נתינה ותרומה לאחרים – היא חלק בלתי נפרד מהם.
כשאנחנו מציבים גבולות בריאים, אנחנו:
- מייצרים ציפיות ברורות וריאליות אצל הסביבה.
- מלמדים את האחרים לכבד את הזמן והמרחב שלנו.
- מונעים הצטברות של תסכול שעלול להתפרץ בתוקפנות – על כל מי שסביבנו…
- מונעים שחיקה ומאפשרים לעצמנו להמשיך לתת לאחרים לאורך זמן.
- מאפשרים חלוקת משאבים (זמן, תשומת לב, תקציב) הוגנת יותר בין כל הלקוחות והשותפים שלנו.
בסופו של יום, הצבת גבולות אינה אקט של אנוכיות, אלא דווקא של אחריות – כלפי עצמנו וכלפי הסביבה שלנו. כמו בכל דבר בחיים, גם כאן המפתח הוא איזון: איזון עדין בין הרצון לתת ללא גבול לבין הצורך לשמור על עצמנו. איזון שמאפשר לנו להעניק מעצמנו בצורה מיטבית – לא רק היום, אלא גם מחר. בהצלחה!
אם הגעתם עד לפה, מוזמנים לקרוא גם את הצבת גבולות (חלק א) – איזון עדין בין נתינה לבין שמירה עצמית