כולנו חווינו את שגרת הקורונה. מה זה אומר? זה אומר שזו לא שגרה אבל גם לא חירום… חווינו "שגרת חירום" שמשמעותה לנהל בתנאי אי ודאות: יש ימים שזה מרגיש כמו ניהול בשעת משבר ובימים אחרים כמו שגרה מתוחה שיכולה להשתנות בכל רגע. לתקופה מיוחדת נדרשים כלים מיוחדים. אז הנה הכלי השני מבין ארבעה: איזון רגשי.
איזון רגשי– על מה כולם מדברים בימים אלו?!? על איך שהם מרגישים. בתנאי אי ודאות אנחנו מתנדנדים בין חזרה לשגרה, להמשיך לעבוד, ללמוד וכו', כאילו הכל כרגיל, ומאידך, לשמור על דריכות גבוהה לגבי הנחיות המשתנות, עדכונים טובים ופחות טובים. מבחינה פיזית ונפשית, המצב הזה של אי הוודאות שואב משאבים רבים ומציף ברגשות מעורבים.
אז מה התפקיד של מנהלים?
הקשבה והכלה – כן, כן, להקשיב. לשמוע את הרגשות ויותר מזה- לשאול! איך את מרגישה? מה שלומך? להזמין שיח רגשי. ראשית, זהו שיח שבדר"כ לא מתקיים במקום העבודה וכיום הוא חשוב מתמיד. שנית, השיח הזה מעביר את המסר ש"אני המנהל/ת רואה אותך, שמה לב לכל מה שעובר עליך, קרוב/ה אלייך גם כשאנחנו רחוקים פיזית". והמסר הזה בונה אמון ומחזק את הקשר.
מנהלת משאבי אנוש בארגון בינוני: "לאורך הסגר והעבודה מהבית התקשרנו לכל עובד ועובדת, הקפדנו לדבר עם כל עובד לפחות פעם בשבועיים. השאלה היתה פשוטה- 'מה שלומך?' התשובות היו ישירות וכנות ויכולנו לתת מענים מתאימים. הרגשנו שזו העבודה שלנו כרגע, להתחבר לשטח, לעובדים, להבין צרכים ולתת מענים מותאמים אישית."
גם חשש וגם אופטימיות?!? זה בסדר! – להביא מגוון של רגשות לשיחה. אנחנו חווים טלטלה גדולה בכל תחומי החיים ולכן מרגישים רגשות קשים ושליליים, כמו כעס, עצב או יאוש, לצד רגשות חיוביים כמו שמחה ואושר. לאור חוסר הוודאות, אנו חווים גם רגשות של מתח ודריכות וצד אופטימיות ותקווה. גם אם קשה להכיל את המגוון הרחב, חשוב לאפשר לעצמנו לחוות אותו, זה בונה את החוסן שלנו.
בתמונה ניתן לראות מנעד רחב של רגשות של מנהלים שפגשתי בסדנאות בתקופת שגרת החירום. לאיזה רגש אתם הכי מתחברים? ואולי אתם חווים רגש אחר?
לעבור לעשייה – אחרי שנמצאים ב- being, שמדברים על רגשות, נמצאים ב-"כאן ועכשיו", אפשר יותר בקלות לעבור ל- doing, לעשייה, לפעלתנות ואפילו לפרואקטיביות. כי בסופו של דבר חשוב לקדם את המשימות ואת היעדים הארגוניים. ולא תאמינו, היוזמה והעשייה גם טובים לבריאות הנפשית שלנו: מאפשרים לנו להרגיש מסוגלות ויכולת, סיפוק התקדמות.
"הגעתי לבצע ביקורת ביחידה שתחת אחריותי. זו משימה שבשגרה, אבל אנחנו לא נמצאים עכשיו בשגרה. ביקשתי לאסוף את כל צוות היחידה ופתחתי את היום בשיחת 'מה שלומכם?' אחרי שהם יצאו מההלם מעצם השאלה שלי, הם שיתפו בהתמודדויות ובאתגרים. זה לקח יותר משעה! אני חושבת שזה היה טוב וחשוב כי החלק של הביקורת עבר אח"כ במהירות, בפתיחות ובשקיפות."