כולנו חווינו את שגרת הקורונה. מה זה אומר? זה אומר שזו לא שגרה אבל גם לא חירום… חווינו "שגרת חירום" שמשמעותה לנהל בתנאי אי ודאות: יש ימים שזה מרגיש כמו ניהול בשעת משבר ובימים אחרים כמו שגרה מתוחה שיכולה להשתנות בכל רגע. לתקופה מיוחדת נדרשים כלים מיוחדים. אז הנה הכלי הראשון מבין ארבעה: נוכחות ודוגמא אישית.
נוכחות – כמו שאמר מלקולם פורבס, מוציא לאור ואיש עסקים אמריקאי: "נוכחות היא הרבה יותר מסתם להיות שם". באחריותכם כמנהלים להוות מגדלור במים סוערים עבור הסביבה שלכם. למרות שגם אתם מיטלטלים בים הכאוס, אתם מהווים עבור אחרים את הנמל היציב. נוכחות משמעותה להגיע לשטח, או לקבוע פגישה מקוונת; לפגוש את האנשים, "בגובה העיניים"; לשאול שאלה מקצועית חשובה או פשוט לעשות קצת סדר בבלגן. בעצם, כך אתם מגלים איים של ודאות עבור כולם. המטרה היא שאנשים ירגישו שאתם שם, ממש לידם, גם כשאתם לא. שהם ידעו שאתם מחוברים למה שקורה, מתעניינים, קשובים וגם מבקרים, בודקים, מודדים.
מנהל שהגיע לשטח לפגוש עובדים שהתמודדו עם התפרצות הקורונה ביחידתם: " האמת, לא היה לי מה לומר. המנהל הישיר תפעל מצויין את המצב ובעיקר עסקתי בהקשבה- מה שלומם, איך מרגישים. התייחסתי לצעדים הבאים ברמה הארגונית. רק כשחזרתי למשרד, הבנתי כמה זה היה חשוב שבאתי."
דוגמא אישית – אם כבר הגעתם לשטח, זכרו שאתם מהווים מודל להתנהגות הולמת – במסרים שתאמרו, בשמירה על ההנחיות ועוד. קודם כל, אנחנו הקהל של עצמנו – תהיו ישרים עם עצמכם ותעמדו בדרישות שאתם דורשים מאחרים. חוץ מזה, זה חלק מהתפקיד הניהולי (וההורי) ומתעצם בתקופות של אי ודאות, חירום ומשבר. האנשים שסביבכם מסתכלים עליכם! גם כשאתם נואמים בערב חג וגם כשאתם משתתפים בפגישה שגרתית.
מנהלת בחודש מאי 2020: "לקח לי זמן להבין שאני עדיין המנהלת, גם כאשר העובדות שלי נמצאות בחל"ת בבית. אני צריכה להיות נוכחת עבורן גם עכשיו, ודווקא עכשיו."
גם מנהלים הם בני אדם – נכון, ולרוב המנהלים חוששים ומבולבלים לא פחות מהעובדים. על זה אמר נלסון מנדלה: "כשאנחנו משתחררים מהפחדים שלנו, הנוכחות שלנו משחררת אחרים."